פסק-דין בתיק ת"ק 52029-12-11 - פסקדין

בתאריך 16.12.10, רכש התובע מהנתבעת מיטה ושידת החתלה לחדר השינה של בתו התינוקת וזאת במחיר של 995 ש"ח.

הרהיטים סופקו לתובע בסוף חודש דצמבר 2010.

בכתב התביעה טוען התובע כי בתחילת חודש ספטמבר 2011, לאחר כ-8 חודשים של שימוש, החל הציפוי העליון של השידה להתקלף.

כאשר תקופת האחריות לרהיטים ניתנה למשך שנה אחת וזו טרם חלפה, פנה התובע אל הנתבעת והודיע על אשר ארע.

מאז, במשך פרק זמן של כחודשיים, ניסה התובע לקבל את הסכמת הנתבעת לתקן את השידה או להחליפה, אך הדבר לא עלה בידו, כמפורט בכתב התביעה.

בנסיבות אלה, רכש התובע שידה חדשה, כאשר לא יכול היה לעשות שימוש בשידה הפגומה לצורך החתלת בתו התינוקת.

על כן, עותר התובע לחייב את הנתבעת להחזיר לו את מחיר השידה וכן לפצותו בגין נזקיו הכלליים, כפי שפירט בכתב התביעה.

בכתב ההגנה, הסבירה הנתבעת את שעשתה לאחר קבלת הודעתו של התובע, את פנייתה שלה אל ספק הרהיטים ואת עמדתו כי לא נפל פגם בשידה וכי השידה באה במגע עם נוזלים מרובים, דבר שגרם להתפחות החלק העליון שלה.

לטענתם של הספק והנתבעת, השימוש שנעשה בשידה על ידי התובע ואשתו היה לקוי ולכן אין כל אחריות של הנתבעת כלפי התובע לעניין זה.

במהלך שמיעת ההוכחות בביהמ"ש, הוצג תצלום השידה, הימנו נראה כי החלק העליון של השידה התרומם במרכזו וניתק מגוף השידה.

כל יתר חלקי השידה היו תקינים.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסת התובע על אופן התרחש הדברים ועל כך ש "ממש לא היו נוזלים. אם היו נוזלים, איך החלק התחתון לא נפגע?" (עמ' 1 ש' 15 לפרוט').

לקביעתי, טענת הנתבעת כאילו השימוש שעשה התובע בשידה הוא שגרם לנזקים בה - לא הוכחה, אף לא בתחילתה של ראיה.

הנתבעת לא העידה מטעמה מומחה ואפילו לא נציג של הספק, כדי לבסס את טענתה, כמפורט לעיל.

בנסיבות אלה כולן, הנני מקבלת את טענות התובע כי אכן נפל פגם בייצורה של השידה וכי על הנתבעת, כמי שמכרה לו את השידה, לפצותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו.

הנני קובעת כי התובע זכאי להחזר מחיר השידה ששולם על ידו, בניכוי השימוש שנעשה בשידה במשך כ-8 חודשים, ובסה"כ סך של 600 ש"ח.

כן הנני מקבלת טענות התובע בדבר הנזקים הכלליים שנגרמו לו וקובעתם לסך של 400 ש"ח.

בסה"כ 1,000 ש"ח.

בשולי פסק דיני זה, הנני לציין כי בהעדר חוו"ד של מומחה מטעם הנתבעת, לעניין סיבת התרוממות הלוח העליון של השידה, כמופיע בתצלום, לא היתה לנתבעת כל הגנה שהיתה ראויה להישמע בביהמ"ש ולא היה כל מקום להתעקשותה שלא להכיר באחריותה לפיצוי התובע.